מדרס - יצאנו משדה התעופה לתוך גשם עז שניתך עלינו,ממש מבול. ועכשיו שכולנו רטובים עד העצם,מתחילים את מסענו בטיול המאורגן לדרום הודו. טיול בראש אחר, לחלקים הלא מוכרים של הודו הגדולה.
באוטובוס, ביקשתי מכולם לשחרר את הכתפיים ולנדנד את הראש מצד אל צד בתנועה הודית טיפוסית.לטלטול הראש בתרבות ההודית,משמעות עמוקה,לנו כמערביים,דרוש זמן לרדת לעומקה . כנראה שהכבישים המשובשים הם הסיבה, צריך לנענע את הראש יחד עם המהמורות, לזרום. -Welcome-to- Indiaכיף לחזור לבלגאן , למקום שבו בכל שנייה יכול לקרות משהו....כל כך הרבה חששות למי שמגיע לכאן בפעם הראשונה, ולמי שמגיע פעם שנייה הסרט ההודי מתחיל מחדש. קשה שלא להתאהב בצלילים, בריחות, בצבעים, בכאוס . האוטובוס שלנו שועט קדימה, מפיץ לכל עבר תרנגולות, ריקשות, פרות ואנשים. הם נסים לשוליים, מפנים את הדרך ללוויתן הגדול.
לאורך רצועת החוף המזרחי, חלפנו על פני שדות אורז רבים, עצי קוקוס ובננה. מדהים כמה גוונים יש לצבע הירוק. הנוף מזכיר מקומות אחרים וניסיון להשוות בין חלקיה של הודו הוא כמו ניסיון להשוות את נורבגיה לסיציליה. מה המשותף לטאמילים, להינדים, לבנגלים, לפנג'בים ולעוד עמים רבים?כמובן, המלכה ויקטוריה חמורת הסבר, המתיימרת לחנך את הילידים.
בטיול לדרום הודו כמעט ולא רואים תיירים. קיימת תחושת ראשוניות של תיירים המגלים יעד חדש. כל אתר מהווה הפתעה נעימה. הגענו למקום בו החיוכים הם אמיתיים, ותיירים הם לא דולר מהלך. First time India? , זו השאלה שישאלו אתכם הנודניקים בצפון.
לכל עיר, לפחות שני שמות. ולכל שם, לפחות עשר אותיות. מאמלאפוראם הוא שמה של העיירה הראשונה שלנו. בתבליט מהמאה ה-7 "מוצא נהר הגנגס" נראות מספר דמויות מתרגלות יוגה. הדרך להתאחד עם הכוח העליון. עמידה על רגל אחת, ושתי כפות הידיים מופנות כלפי מעלה מברכות את השמש. ההודים כבר הצליחו לשגר לוויינים לחלל, אבל יותר מכל הם חלוצי החלל הפנימי.
מתוך סיפור המהאבהרטה ,ספר הספרים של תת היבשת, למדנו על קרישנה וארג'ונה המסתגף, המנהלים,באמצע שדה הקרב, ויכוח פילוסופי על צדק, קאסטה, קרמה, וגלגול הנשמות.
באורוויל שמענו על הקיבוץ הבינלאומי וחזונה של "האם": קהילה אוטופית, החיה בשיווין ללא הבדלי דת מין וגזע ." בין אמר לעשה ת"ק פרסה",ואכן במרכז הישוב מזדקר מקדש מוזהב, וכדי להתקבל לקומונה, צריך לעבור ועדת קבלה מחמירה!
ממשיכים לנסוע דרומה, אל ארצם של הטמילים, עליהם שומעים בחדשות, בהקשר לנמרים המורדים, בסרי לנקה השכנה.
לחבל ארץ זה, הגיעו ראמה ורעייתו סיטה בנדודיהם ביערות העד. לבירה איודאיה, חזרו כמנצחים, לאחר מאבקם בשדים ובכוחות האופל. כמו בתרחיש של סרט מבית החלומות של בוליווד, הטובים מנצחים את הרעים, האור מגרש את החושך.
גלגל החוק הקוסמי קובע: "מי שזורע חושך , יקצור חושך"- זהו חוק הקארמה.
צ'ידאמבארם- מקדש שיווה נאטראג'ה -האל המרקד במחול הפועם במחזוריות של הרס ויצירה. מוקף בלהבות,רומס ברגליו את שד הבערות.
באולם עמודי הגרניט, מפוסלות נימפות שמימיות, חיות מיתולוגיות ופרחי לוטוס. נרות חמאה דולקים בכל מקום. כוהני המקדש, לגופם חוט מקודש וצמה מעטרת את ראשם, ממלמלים מנטרות מקודשות. בקודש הקודשים, מצוי צלמו של האל. טורי מאמינים עם מנחות הבוקר מחכים לקבל את חסדיו.
טקס ניסוך איבר מינו של שיווה הוא מהעתיקים ביותר, ישנם עדויות ארכיאולוגיות לצלמים אלו למעלה מ-5000 שנה. כוהני המקדש שופכים חלב, מים, וחמאה על הסמל הפאלי המייצג את הבריאה. הנוזלים נשפכים מטה אל תוך מרזב בצורת רחם, ונאספים לכדים ע"י המאמינים. קשה שלא לחשוב האם כך היה בבית המקדש שלנו פעם?
מה רבים האלים בהודו. פעם היה איש אשר ניסה למנות את כל האלים. לאחר שחצה את הארץ לרוחבה ולאורכה וערך רשימות ארוכות, ניגש לסכם את המספר הסופי. מתח קו וכתב את הספרה אחד. ואולי עדיף הרבה אלים, לכולם יש מקום. כל כך הרבה שבילים יובילו אותך אל הפסגה.
למקדשים הטמילים שערי כניסה אדירים המשובצים באלפי דמויות ססגוניות מתוך סיפורי האלים הרבים. במקדש במדוראי פגשנו את מינאקשי בעלת עיני הדג ושלושת השדיים שכובשת את ליבו של שיווה היפה. לחתונתם הגענו יחפים. אם אי אפשר לנצח את הלכלוך, מצטרפים אליו. זה כל כך משחרר - גאולה דרך הביבים.
שבוע עבר, וכל הקבוצה מנדנדת את ראשה כמעט כמו ההודים. ההלם הראשוני נמוג, כולם בקצב, הראש משוחרר וזז מעצמו.
שבוע במישוריה הפוריים של טמיל נאדו , ממש במחצית הטיול, מתחילים לטפס מעלה מעלה. אחרי עשרות עיקולים, נפתח בפנינו נוף אינסופי של הרים וגבעות. חוצים את רכס הרי הגאט אל עבר מדינת קראלה-ארץ הקוקוסים. אזור זה מאד גשום , ולפיכך יש בו יערות ייחודיים. לאחר נסיעה ממושכת מגיעים לאזור היל סטיישן, עיירות שהוקמו בהרים ע"י הקולוניאליסטים. מאופק לאופק פרוסה שמיכת טלאים עצומה של מטעי התה שניטעו לפני 130 שנה.
הליכה בתוך סבך הג'ונגלים, בכל קומה ביער ישנה פעילות, הישרדות הוא שם המשחק. הקופים מנתרים מענף לענף אבל אותנו מעניינת במיוחד קומת הקרקע שם ממתינות העלוקות להקיז את דמנו.
רקבובית, טחבים, פטריות, שרכים ומטפסים. לכל אחד יש תפקיד בשרשרת המזון האדירה ובתחרות על האור. היער הוא מפעל מיחזור אדיר בו הטבע פועל בחריצות, מייצר ומפרק חמצן, פחמן ותרכובות אורגניות.
שייט בתעלות הסכורות
לשוט במורד הזרם ולהתחבר לעורק הראשי של חופי מלאבאר שבמדינת קראלה. ה backwatersהיא לגונת ענק הנשפכת למפרץ קוצ'ין . אחת החוויות החזקות ביותר בטיול - לשבת בשקט מול הטבע היפה. ציפורים חוצות את השמש השוקעת , לחלום על כל הנוסעים הגדולים שעברו פה לפני. השליח תומאס, סינבאד המלח, מרקו פולו, ואסקו דה גאמה שהקיף את יבשת אפריקה. וג'ון לנון וחבריו שחצו גבולות במזרח:
"Turn off your mind, relax and float downstream"
קוצ'ין- האם לכאן הגיעו ספינותיו של שלמה המלך ? האם זוהי תרשיש המקראית ממנה הביאו קופים, שנהבים ואבנים יקרות לחושן המשפט?
קוצ'ין מוזכרת אצל היוונים והרומאים בשם מוז'יריס , זוהי אחת מערי הנמל העתיקות בהודו. סוחרי התבלינים הערבים, נישאים ברוחות המונסון העונתיים,הפליגו לכאן.
מוזר שצריך לנסוע כל כך רחוק לקצה העולם לראות שניים שלושה יהודים ולהרגיש גאווה יהודית. קהילה יהודית צנועה שנלחמה בבירוקרטיה ובגזענות של פקידי הסוכנות לעלות לישראל. צובט את הלב לראות את ההזנחה של בית הכנסת בארנקולאם. חלק מבית הכנסת הפך,ביוזמתו של הגבאי, לבית ממכר לדגי נוי.
גואה- "רומא של המזרח" . כמו הפתגם הידוע: כל הדרכים מובילות לרומא. סמטאות הבירה הישנה, בנויות בסגנון ים תיכוני טיפוסי, עם פיתוחי אבן וברזל. כנסיות גותיות מרשימות, זכר לימים האפלים של "האינקויזיציה הקדושה". למושבה הפורטוגזית לשעבר, יש הרבה מה להציע. חופים טרופיים יפים, אוכל משובח, ראש טוב וחופשה חלומית.
ביומנו הראשון בגואה התפרסמה בעיתון המקומי הידיעה הבאה - ממשלת גואה שוקלת להנציח את זכרו של "אדי 8 אצבעות", ההיפי בן ה-85 שמת מס' ימים קודם לכן. אנשי גואה מוקירים את אדי ההיפי כחלוץ התיירים לאזור אשר הוא וחבריו העלו את גואה על מפת התיירות העולמית. בגואה מבקרים מדי שנה כ-2.5 מיליון תיירים מחו"ל.
חופיה האגדיים של גואה, היו בשנות ה-60 גן העדן האבוד לילדי הפרחים, שהטיפו לשלום אהבה ושוויון. את צבעי הקשת בענן החליפו בשנות ה-90, אנשי הדור הבא בצבעים זוהרים פלורוסנטים.רוקדים לצלילי מוזיקה שבטית במסיבות הטראנס, מקבלים את השמש העולה.
מומבאי-
המטרופולין העצום שבו חיים בצפיפות כ-20 מיליון איש. ביציאה משדה התעופה, חולפים על פני משכנות העוני מהן יצא נער החידות. אין מילים לתאר את הסחי והעליבות. ומנגד שכונות הפאר של העושקים חלקם מעשירי תבל.
הטיול כמעט תם. אנו ממהרים לשער להודו,סמלה של בומביי הבריטית, לתמונה קבוצתית. עשרות סקרנים מתגודדים סביבנו, חזרנו לציביליזציה....
המסע לדרום הודו
נכתב ע"י המדריך סיימון בני
מתוך טיול לדרום הודו 15.11.10
לטיול מאורגן לדרום הודו עם חברת פגסוס לחץ כאן
לטיולים נוספים בהודו עם חברת פגסוס לחץ כאן
כל הזכויות שמורות לפגסוס ישראל בע"מ
ט.ל.ח