מה היה קורה אם לא היו מגלים לנו את אמריקה, כבר לא נדע; אך כיצד התרחש הגילוי, יש שלא ישכחו.
מעבר לנופים הקסומים, לאנשים המיוחדים ולתרבות העשירה בטיול המאורגן לדרום אמריקה, פרו מסתירה בתוכה גם היסטוריה עשירה ומרתקת, אם כי לא תמיד אופטימית...
הוא לא ידע באמת באותו יום חמים מה סופה וגורלה של ממלכת השמש האדירה שלו, רק הרגע הוא הצליח לאחד את הממלכה מחדש. בעצם, מאיפה בכלל יש לו כוח לחשוב? זה עתה הוא סיים שש שנים של מלחמת אחים עקובה מדם. עייף ומותש דידה אל עבר תוככי היבשת. דרך ארוכה יש לו הביתה ואולי הוא יעצור לנוח ולהירגע בדרך, יחטוף שינה טרופה, הפצעים יגלידו והוא ימשיך הלאה, אל בירתו. גם אחרי האיחוד, בבית הכי בטוח. על אף הדרך הארוכה והמייגעת, על אף התשישות והכאבים, יש בדרך זו אושר ועושר גדול. הוא המנצח!
_2.jpg)
מהפעם הראשונה שאטאהואלפה שמע מאביו על ההחלטה היא הייתה מוזרה בעיניו. היה ברור לו שללא קרב ומלחמה אף אחד משני האחים הגאים לא יסכים להסתפק בחצי שאבא הוריש לו. כל אחד יטה את עינו לחמוד את מדינת אחיו. אף אחד משני האחים הגאים לא הסתפק במדינה או בממלכה, הם עדיין לא ידעו איך קוראים לזה אז, אך הם רצו אימפריה. בדומה לאבא השאיפות האימפריאליות עברו מדור לדור.
אטאהואלפה, כעת השליט היחיד של שבט האינקה, לא ידע שהמנוחה תהיה קצרה מאוד לאחר המלחמה. עוד בדרכו חזרה הביתה הגיעו שמועות על הלבנים שמתקרבים, הוא התעלם מהם, נישא על האדרנלין שעדיין זורם בדמו מהקרב הקודם, שהיה מהקשים שידע. גאוותו נסקה לשמיים והוא לא חש בסכנה, הוא לא הסתכל על הארץ אלא על השמים. אולי גם לבן נשמע לו חלש, מי באמת יודע?
עם פציעה ברגלו הגיע למנוחה בעיר ולרחצה בקאחאמארקה בריכות הגופרית הידועות שיש למדינה המסתורית ההיא. כשהראש חזר לפעול, הסקרנות לפגוש באדם לבן דיגדגה לו "אולי אחכה כאן, מוכרח לראות אדם לבן", הוא וודאי אמר לאחד ממלוויו.
הגאווה לא עזבה את אטאהואלפה לרגע, אחרי הניצחון המזהיר על אחיו וצבאו לא נותרה לו ברירה כנראה אלא להרגיש על גג העולם. פיסרו הספרדי, הלוחם הדגול והאכזר לא פחות, ואולי הרפתקן גדול יותר חשב אחרת. הוא רצה זהב והוא בדרך אליו.
_1.jpg)
כמה רגעים לפני היציאה למסע (במושגים של המאה ה – 16) עוד הספיק פיסרו להשיג חותמת רשמית ממלך ספרד ויצא לדרך תחת דיגלו. אטאהואלפה, מלך האינקה האחרון לא חשד והיה בטוח בעצמו גם כשפיסרו הספרדי ומשלחותו כבר הגיעו לעיר בה היה המלך. הספרדים בצעד נדיב הציעו למלך האינקה להגיע לבקרם במתחם הבתים שלהם בעיר המרגוע ומעיינות הגופית.
לא רק שמלך האינקה לא חשד, הוא חיכה נלהב ומלווה ב- 6,000 מלוחמיו שסביבו פמלייתו, איתן ומסביר אורחים.
הספרדים לעומתם מנו פחות מ 200 לוחמים ובאמתחתם כמה ארקבוזים (רובה שהיה נפוץ באותה תקופה, את הרובה היו מאבטחים בעזרת חניתות), על אף הנחיתות המספרית התקיפו כוח לא חמוש של 6,000 איש שבשטחו 200,000 לוחמים נאמנים בקירוב.
אך כמו כל טעות, היוצרת הרבה לחץ, והדרך לטעות הבאה קצרה. אטאהואלפה המוכה והחבול, נלקח בשבי בתוך ים הדם של 6,000 לוחמיו שחוסלו זה עתה. בניסיון, ספק מציאותי עוד ניסה לקנות את חירותו, והורה להוציא את אחיו להורג שמא ימנו אותו הספרדים למלך במקומו, בסמוך להחלטה זו הציע לפיסרו לכסות את חדרו בזהב וכך אכן עשה, פיסרו שהבטיח לשחרר את המלך אם כך יקרה, אכן שיחרר את המלך והוציאו להורג באשמת רצח אחיו.
פיסרו, משוחרר גם הוא מכל אמת מידה של מוסר או מצפון שעט קדימה לקוסקו הבירה. רוחם השבורה של בני האינקה מהמוות הטרגי של מלכם, מחלות אירופאיות רבות ובעיקר אבעבועות דיללו עוד את האוכלוסייה המקומית ואירוע כניעתם ושיברונם הוא גם יומם האחרון של האימפריה של בני האינקה ושל החידה הגדולה הזו.
אימפריית האינקה, התקיימה כממלכה מפוארת פחות ממאה שנה. ובכל זאת השאירה מורשת מרשימה ומפוארת שהיא ללא ספק מהחשובות ומהבולטות שמעוררת עניין במערב, עד ימינו.
כיבוש אמריקה הינו ללא ספק הכיבוש האימפריאלי האכזרי ביותר, המסמל את סוף ימי הביניים, ואת תחילת העידן הקולוניאלי שתוצאותיו שינו את פני האנושות וכדור הארץ כולו. אך, גאוות האינקה פועמת עדיין בליבותיהם של חלק מהילידים הפרואנים.
כל הטיולים מאורגנים לדרום אמריקה
כל הזכויות שמורות לפגסוס ישראל בע"מ
ט.ל.ח