רק מתי מעט יודעים על האיחוד שהתרחש בין שבדיה לנורבגיה, שהיה מאוד מנומס כמיטב המסורת. אפילו פירוק האיחוד היה פירוק שקט במיוחד. בעולם בו כל איחוד או פירוק שותפויות לאומיות גורר או גורם למלחמה – שבדיה ונורבגיה מוכיחות שאפשר גם אחרת
האיחוד השבדי נורבגי היה שותפות למדיניות מאוחדת בין ממלכת שבדיה לממלכת נורבגיה וזכתה לשם הרשמי "הממלכה המאוחדת של שבדיה ונורבגיה". האיחוד החזיק קרוב למאה שנים, תחילתו בשנת 1814 וסופו היה ב 1905. האיחוד בין שבדיה לנורבגיה היה בעיקר ניסיון בדיקת אינטרס משותף לניהול מדיניות חוץ משותפת. במהלך האיחוד שמרו שתי הממלכות על חוקות נפרדות ופועל יוצא של חוקות אלה כגון: ענייני ביטחון, דת ומטבע.
כדי להבין טוב יותר את האיחוד חשוב לציין כי במדעי המדינה, האיחוד בין שבדיה לנורבגיה הוא אינו איחוד אלא הגדרה אחרת שנקראת "אוניה פרסונלית". משמע, מערכת יחסים בין שתי ישויות או יותר, נפרדות, עצמאיות וריבוניות שבראשן עומד ראש מדינה אחד. מקרה כזה יכול להיווצר במספר מקרים שונים, כמו מלך של שתי מדינות בגלל קשרי נישואים, או סיפוח מדינה לאחרת בכפייה. אך במקרה של שבדיה ונורבגיה זו הייתה אוניה פרסונלית מרצון מלא של ראשי הממלכות.
באופן כללי לא ניתן לומר שזה היה איחוד ראשון בין מדינות סקנדינביה. עוד במאה ה – 14 היה איחוד בין המדינות, וגם במאה ה – 15 היה איחוד קצר מאוד ביניהם. תמיד האיחוד הדגיש אינטרס משותף של שתי המדינות שמין הסתם, אחת מהם נזדקקה לאיחוד קצת יותר.
בהמשך, במאה ה-16 והלאה, הייתה נורבגיה בקשרים אדוקים יותר עם דנמרק, מה שגרם לשבדיה דאגות רבות, על אף שברמה העולמית מצבה היה יציב. גם נורבגיה הייתה מעצמה אזורית והאיחוד עם דנמרק הדיר שינה אצל רבים בשבדיה.
לקראת סוף המאה ה-18 החלו בנורבגיה לפקפק בתועלת של הקשר עם דנמרק, על רקע כלכלי. היה נראה לרבים מהאצולה הנורבגית כי הדנים חוסמים את השאיפות שלהם להתפתחות ועשו מאמצים ליצור קשרים הדוקים עם שבדיה דווקא. יחד עם זאת, נראה כי מי שיצר את אקלים האמיתי בו יכול היה להתקיים איחוד נורבגי שבדי - היו דווקא מלחמות נפוליון.
מדינות סקנדינביה ניסו להישאר ניטרליות במהלך מלחמות נפוליון ואפילו הצליחו בכך במשך זמן רב. הן הצטרפו לרוסיה ופרוסיה, תחת חסות של מדינות חמושות שאינם מזדהות, אך לאחר הפרת הסכמים וחוזים, והתנקשויות לא מקובלות - פרשה נורבגיה יחד עם דנמרק מהסכם הניטרליות.
ההתקרבות הסופית אל הצרפתים הגיעה עקב התקפה נוספת של חיל הים הבריטי על הצי הדני בקופנהגן, קרב שידוע בחוסר היושר שלו. הבריטים, שפחדו שהצי הדני נורבגי ייפול לידיו של נפוליון, החליטו בעצמם לתקוף את קופנהגן ללא הכרזת מלחמה. מאחר והצבא הדני נורבגי היה ערוך בדרום לקראת פלישה צרפתית ברשות נפוליון, הושארה קופנהגן ריקה ובנקל הפסידה בקרב. יחד עם זאת, מסע הכניעה היה ארוך ומתיש ובסופו של דבר, כל משמעות הקרב הייתה שרק 4 ספינות דניות נכנסו לשירות בצבא הבריטי.
התוצאות הדרמטיות יותר היו שדנמרק - נורבגיה התבקשו, על ידי קרב משפיל זה, להצטרף לנפוליון ולצרפת במלחמתם. עקב כך נאלצה נורבגיה להכריז מלחמה על שבדיה. על המלחמה והפעולות הבאות שבאו בהמשך, קטנה היריעה מלספר בכתבה אחת, אך המנצח הגדול על הפעולות היה קרל יוהן - קצין צרפתי שבעקבות תמרונים רבים ומאורעות שונים שרדפו אחד את השני, יצר את התנאים לנצח את שבדיה במלחמה (אך עדיין להישאר על אהוד על תושביה בגלל היחס האנושי שלו), להיות מקובל על ידי נפוליון, ואהוד גם בנורבגיה עצמה.
כך נוצרו התנאים שהובילו לכך שקרל יוהן הוכרז כמלך בשבדיה, הצליח לאחד כוחות אירופיים כנגד נפוליון ולהגן על שטחים רבים ובהמשך. בעקבות האהדה אליו גם בנורבגיה וההצלחות הרבות שלו בקרב, הוא הוכרז כמלך גם בנורבגיה וסלל את הדרך לאוניה הפרסונלית בין שבדיה ונורבגיה שיכלו להתבשם במלך אירופי קלאסי ולא היו צריכים להתחבט מאיזה מדינה יבוא המלך המשותף.
כך או כך, נותר ויכוח פתוח האם האיחוד, שהיה סמלי בעיקרו, היה אינטרס כלכלי מלחמתי או כנעה נורבגית להשפלה בריטית, צרפתית ושבדית, ובכל מקרה התפרק בדרכי נימוס ב 1905. כדי לנסות להכריע אחת ולתמיד את הסוגיה, ניתן לבחון את הנושא באמצעות טיול מאורגן לשבדיה או טיול מאורגן לנורבגיה...
לכל הטיולים בשבדיה נורבגיה - לחץ כאן
כל הזכויות שמורות לפגסוס תיירות ונסיעות בע"מ
ט.ל.ח.