אם תחפש את כל מה שיוצא דופן בפילפינים כנראה שתמצא בלי סוף: 5,000 איים לא מיושבים ועוד 2000 שכן. המדינה היחידה במזרח אסיה עם רוב נוצרי אודות לעבר הספרדי של האי. עיקר ההכנסה של כסף זר מעובדי חוץ וכבר אחרי סיבוב קטן באיים המדהימים תרגיש כי נפלה עלייך השלווה למרות שבאסיה אף פעם לא שלו.
בנוסף לכל מאפיינים אלו נראה כי בעולם גלובלי גם בקבוצת האיים השלווים האדמה גועשת עקב קשיים ושאלות כלכליות. כלכלה במגמת עלייה שלא חודרת לתוך כל רבדי האוכלוסייה. פערים אדירים בין עשירים לעניים ושכונות פחונים אל מול פאר והדר. תוסיפו לכל זה מלחמה ארוכה בשלטון מדכא ושחיתות עמוקה, מינוי מקורבים, מהפכה, עוד שלטון בעייתי וגם קבוצת האיים הפסטורליים הפכו למקום לא רגוע.
סיור במנילה בטיול מאורגן לפיליפינים, מסב לי אי שקט קל, במשך היום הוא מתגלה, אני יודע שמשהו לא בסדר כשאני מסתובב במדינה שבה העשירים זקוקים להגנה. המכוניות שלהם מנוכרות בנוף, השכונות שלהם מגודרות ומתוחמות והכניסה אליהם קשה עד בלתי אפשרית. ניתן להסביר את זה תמיד בכך שעניים מתדרדרים לפשע, אבל מנקודת מבט נוספת אתה מבין שלעניים יש גם חושים מחודדים יותר לאי צדק וחלוקת משאבים בעייתית.
במנילה מאוד כדאי לך להיוולד בצד הנכון של הגדר. אם נולדת בצד הלא נכון אז כעת אתה כבר צריך הרבה יותר מזל כדי לעבור את החומה בדרך להבטיח לעצמך ולמשפחתך חיים בטוחים וטובים. לאחר שהות קצרה באיים ובמנילה הבירה העמוסה אתה מבין שהפיליפינים הם אנשים שהכלכלה מאוד חשובה להם או יותר נכון הפרנסה. זוהי חברה בה הכסף קובע הכול בצורה אגרסיבית, כולל את מעמדו של כל אחד בחברה. עם זאת גם במנילה כמו בהרבה מקומות הרבה יותר חמים ונעים בין בני המעמדות הנמוכים, איפה שיש פחות כסף, נכנס לעתים יותר חום.
סיור בין הכפרים של בני המעמד הנמוך בטיול המאורגן לפיליפינים, משאיר חותם חזק, בין הבתים שקרסו מהזנחה ומעוני, רואים נוף עוצר נשימה וכבישים עייפים שלא שופצו עשרות שנים, שיחה עם האנשים בכפרים נודדת בדרך כלל למצב רוח טוב ושמחת חיים למרות שיש להם בלי סוף על מה עוד להתלונן, מדובר בדור שעוד זוכר את מרקוס ושלטון הדיכוי שלו. אבל האופי של אנשי המקום נוטה לשכוח.
בכל זאת ועל אף העוני חשוב לציין כי הפיליפינים היא מדינה דמוקרטית בה כל אדם מורשה ואף שמח להגיד את דעותיו. היא מדינה חופשית במובן העיתונאי אך במובן הכלכלי ועל אף השוק הפתוח הפיליפינים תפוסה עוד עמוק בתוך מאפיינים פיאודליים וסדר כלכלי ישן המשרת את המקורבים והעשירים גם ככה ואת בני המעמד הגבוהה.
עיקר הפערים בחברה בא לידי ביטוי בצורה מובהקת באדמות ובאי הצדק לחלוקתן בידי בני המדינה. מספר מצומצם מאוד של משפחות אריסטוקרטיות מחזיקות בכמות אדמות עצומה ובלתי יחסית לחלוטין. הסדר הפיאודלי, ההיסטורי, המסורתי והאי שוויוני הזה מקים כל פעם מחדש את חמתם וזעמם של המעמדות שלא נהנות מהעוגה ורק רואים אותה נאכלת. אלו מהווים את הבסיס שהיה למלחמות בין המורדים לתומכי השלטון בעבר.
עם השנים התפתחה הכלכלה הפיליפינית להיות כלכלה חופשית, אך מי שחי במדינה קטנה שהייתה מושבה קולוניאלית לשעבר כבר יודע מה זה אומר חופשי. חופשי רק עבור המדינות הגדולות הרוצות לסחור עם המדינה. הן קובעות את התנאים, רושמות את החוזים קובעות את המחירים ומיד פועלים. הפיליפינים במקרה זה משועבדים לקבל את התכתיבים הנכפים עליהם.
בשלב הבא כסף זר נכנס למדינה, אבל הוא נכנס מיד לבני המעמד הגבוהה (הקשורים בסחר חוץ). מי הם בני המעמד הגבוהה? אותם אנשים שבאופן היסטורי שייכים למעמדות הגבוהים, יש להם אדמות, הון, כבוד ומקורבים. מהלא מעט
כסף זר שנכנס למדינה רק מעט מחלחל למטה. מזל (אולי) שבני המעמדות הנמוכים יותר מצאו עיסוק משלהם והם יוצאים לעבוד מחוץ לפיליפינים ושולחים מטבע זר לאצרם.
כל אלו הם נחלות העבר הבאות לידי ביטוי גם כיום ונטועות עמוקות במאפייני התרבות הפיליפינים. בשנים האחרונות הפיליפינים מצליחים לעלות על הבמה העולמית עם כלכלה מתפתחת, שוק יצרני וכוח עבודה עצום.
הכלכלה הפיליפינית מאופיינת כמדינה מתפתחת קלאסית, 45 אחוזים מכוח העבודה במשק עובד בחקלאות ואחראי על 25% מהתל"ג. אורז ותירס הם הגידולים העיקריים אך מגדלים באיים גם לא מעט קוקוס, קנה סוכר, בננות אננס וטבק. בפיליפינים תעשיית עץ מפותחת אודות ליערות ירוקים ורבים. התעשייה מתפתחת ונמצאת במגמת עלייה כל הזמן והיא כבר קרובה ל 30 אחוזים מהתל"ג. חזאים כלכליים מעריכים כי הפיליפינים יעברו את הודו בשרותי מיקור חוץ כבר בעשור הקרוב. בפיליפינים מייצרים גם מוצרי נפט, משאבי טבע ומחצבים שונים: נחושת, זהב וברזל שבינתיים נהנים מהכנסותיהם רק מי שנולד קרוב...
לטיול המאורגן בפיליפינים
כל הזכויות שמורות לפגסוס ישראל בע"מ
ט.ל.ח