בסוף המאה ה- 19, מעצמות אירופה השתלטו על אפריקה והחלו להילחם על אדמתה. את עיקר המחיר כמובן שילמו המקומיים שאינם מעורבים, מלחמת הבורים בדרום אפריקה היתה אולי יכולה לבשר על העתיד העצוב של המדינה, לו רק היינו מקשיבים.
בשנת 1900, ברגע קריטי עבור שני הצדדים במלחמת הבורים השנייה, הצליחו הבורים לגרום לנזק ולאבידות קשות לצבא הבריטי הלומד את אפריקה הקשוחה. זמן קצר לאחר מכן התאושש חיל המשלוח הבריטי וריכז כוח רב ומאסיבי. לאחר שלמד להכיר את תנאי הארץ הקשה, הצליח להתמודד מול הבורים, דבר שהוביל לניצחון עצוב במלחמה קשה ומפורסמת שנשכחה רק בגלל שתי המלחמות הקשות שבאו לאחריה.
ברגעים הראשונים בהם נחלו הבריטים הצלחות, היה קשה עדיין לשבור את רוח הבורים. אלו עברו כעת למה שנקרא לוחמת גרילה עקשנית, הגיחו מרחבי פנים היבשת לפשיטות ארוכות טווח עד בסיסי הבריטים ששכנו סמוך לחוף וכל זאת על מנת להציק עוד קצת. להוציא לבריטים את האוויר מהמפרשים, לגרום לכמה שיותר אבידות בכמה שפחות זמן ולברוח.
צורת ההתמודדות של אותם לוחמים עם השטח, השדאות שלהם, הקליעה המדויקת וההישרדות העיקשת בקרב זיכתה אותם במילה חדשה שבאה לעולם: "קומנדו". שמם יצא לפניהם בכל מובן המילה. לצערנו, רבים הילדים בעולם החולמים על עצמם כלוחמי "קומנדו".
אגב כך, וינסטון צ'רצ'יל, שלחם במלחמת הבורים ונשבה על ידי קומנדו כזה, התרשם מהם מאוד. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא יזם הקמת כוחות "קומנדו" בריטיות שפעלו בצרפת בשנים שלפני הפלישה הגדולה שנחלו כישלונות רבים לצד כמה הצלחות. כנראה שכמות ההצלחות היתה מספקת, כך שהיום קיימת בכל צבא יחידת "קומנדו" לתפארת. בשמה היא מזכירה לנו את אחת המלחמות הטרגיות והדרמטיות, אך גם אחת המוזרות ביותר: "מלחמת הבורים".
מלחמת הבורים היא מערכה קשה וארוכה בה נלחמו האימפריה הבריטית במושבות העצמאיות של המתיישבים הבורים בדרום אפריקה: רפובליקת טרנסוואל ומדינת אורנג' החופשית. המלחמה התחילה באופן מעשי בשנת 1899 אך הרקע למלחמה, הסיבות להתפרצותה וההתדרדרות היו שנים קודם לכן גלויים וברורים.
משנת 1850 והלאה היו השטחים הנקראים היום דרום אפריקה מחולקים בן מושבות בריטיות, רפובליקות בורים, ושטחים אחרונים בשליטת ילידים אפריקאים. הבורים הם איכרים, בעיקר מהולנד אך גם מגרמניה וצרפת שנחשבים לראשוני המתיישבים האירופיים באפריקה. המקומות הראשונים בהם הם התיישבו נקראים "כף התקווה הטובה" ובאזור נוסדה העיר קייפטאון. במהלך המאה ה – 19 המשיכו אלו להרחיב את תחום התיישבותם לאורך כל הכף. לקראת סוף המאה ה-19 הגיעו מתיישבים רבים למושבת הכף על ידי בריטניה, שהחלה להשתלט ולהתבסס באזור, בטיול מאורגן לדרום אפריקה, ניתן לחוות את ההשפעות המגוונות של המתיישבים ממקומות מגוונים.
הכוחות הבריטים החדשים במקום ניסו לכפות את שלטונם, מה שהתפרש ע"י הבורים כפגיעה בריבונותם, בדרך חייהם ובפרנסתם. הדבר שהפריע להם במיוחד הוא האיסור הבריטי להחזיק עבדים שחורים. הקרע וחוסר ההסכמה בין הצדדים יצר תנועת הגירה עצומה שלימים זכתה לכינוי "המסע הגדול" ובה היגרו למזרח ולצפון מזרח דרום אפריקה כל הבורים שחפצו לעזוב את תחום השליטה הבריטית. המסע הגדול הוביל להקמתן של שתי מדינות עצמאיות בלב דרום אפריקה: מדינת טרסוואל ומדינת אורנג' החופשית.
כמובן שכשהגיעו הבורים למקומות אלו, הם לא היו אותם שטחים ריקים מאדם ורק לאחר שהביסו את השבטים המקומיים בקרבות רבים, השתלטו הבורים על האדמות והקימו את שתי המדינות העצמאיות, אליהן הבריטים עדיין לא רצו להגיע.
באמצע המאה ה -19, על אף השאיפות הבלתי נגמרות של הבריטים לשלוט באפריקה ובעולם בכלל, היה נראה כי אלו לא מעוניינים בעוד עימותים מול הבורים ונחתמו הסכמים המכירים בעצמאותם של מחוזות אלו.
בשנת 1869 התהפכה הקערה על פיה. באותם שנים היתה תחרות גלויה בין מעצמות אירופה על שליטה בשטחים באפריקה וניצולם הכלכלי. בריטניה, החזקה במעצמות התכוונה בהחלט להמשיך להוביל במאבק. באותה שנה התגלו במדינת אורנג' החופשית מכרות עשירים ביהלומים והדרך אל האושר נראתה קרובה מתמיד. הבריטים חשבו אחרת ובאופן חד צדדי השתלטו על איזור מכרות היהלומים וסיפחו אותו למושבתם בכף. הנה ראו כי טוב ובעקבות מסעות נוספים החלו הבריטים לגלות עניין גם בשטחים נוספים שבשליטתה של טרנסוואל והביאה לתסיסה בקרב הבורים. אלו חשו שעצמאותם נגזלת שוב, ושוב על ידי אותם בריטים, אך הפעם כבר לא היה מקום למסע גדול והם החלו להתחמש.
בשנת 1880, מה שהחל כאיפוק ארוך טווח הפך לקרבות קשים ולעימות צבאי בין הצדדים, אז הצליחו הבורים לנצח את הבריטים ולהביא אותם שוב למצב של הכרה בעצמאות הבורים בשטחים אלו, אירועים אלו זכו לכינוי "מלחמת הבורים הראשונה". אם לא די בכל זה, נראה ששנת 1886 היתה הקש ששבר את גב הגמל, אז נמצאו מרבצי זהב עשירים במושבות הבורים ועם זה הבריטים כבר לא יכלו לישון בלילה.
לאחר שנות מתיחות ומאבקים אין ספור פרצה "מלחמת הבורים השניה" ב-12 באוקטובר 1899, בתחילתה היתה המלחמה בעיקר מתקפה בורית אל לב שטחי המושבות הבריטיות ובהצלחה רבה יחסית. הבורים הטילו מצור על ערים בריטיות בדרום אפריקה ואלו נאלצו מצדם לשהות במשך שבועות ארוכים במכרות מתחת לפני אדמה.
שלב המפנה במלחמה הגיעה רק במהלך שנת 1900 אז הצליחו הבריטים להוליך כוחות רבים אל היבשת בניסיון לפרוץ את המצור הקשה ולשבור את צבא הבורים העקשן. בעקבות המפנה בשדה הקרב התפנו הבריטים לתכנן את מהלכיהם הבאים, בעיקר התנגדות ללוחמי הקומנדו הבורים שהפכו להיות נועזות, מטרידות ובולטות יותר.
במרץ 1901 החליטו הבריטים לשנות טקטיקה ופעלו בצורה אכזרית אפילו למלחמה, המדיניות החדשה נקראה "אדמה חרוכה". הבריטים פשטו על חוות ועיירות בורים ושרפו אותן כליל, הרעילו את המים והחרימו את הבקר. בנזק העצום שנגרם לאוכלוסייה האזרחית באזור הם שברו גם את רוח הקומנדו הבורי. השבויים הבורים נלקחו ונשלחו למושבות מעבר לים, הנשים והילדים שנותרו ללא קורת גג עם שריפת בתיהם הועברו ל"מחנות ריכוז", עוד מונח שהומצא במלחמה האכזרית הזו. אגב, הבריטים לא היו ערוכים לטיפול כזה ובמחנות הריכוז מתו אלפי נשים וילדים ממחלות.
בעקבות המדיניות האכזרית, בשנת 1902 הוכרעה המלחמה לטובת הבריטים ומדינות הבורים חדלו מלהתקיים באופן עצמאי. כידוע, כמו בכל מלחמה גם מחירה של מלחמה זו היה כבד לשני הצדדים, במלחמה נהרגו כ-75,000 איש בשני הצדדים, עשרות אלפי כפרים חרבים, אלפי משפחות מפורקות, אוכלוסייה מקומית בלתי מעורבת פגועה וחסרת בית שילמה באלפי הרוגים, שטחים הרוסים ובהמשך, כמובן, היסטוריה עשירה של הפרדה גזעית – אפרטהייד.
לכל הטיולים לדרום אפריקה - לחץ כאן
כל הזכויות שמורות לפגסוס תיירות ונסיעות בע"מ @
ט.ל.ח.