איך כותבים כתבה על תרבות ופולחן במדינה המשתרעת על פני 17,508 איים וכ-6,000 מהם מיושבים, כמעט שני מיליון קמ"ר (קצת פחות מפי 100 מישראל) ומעל 250 מיליון תושבים (יותר מפי 30 מישראל). במדינה המוסלמית העתיקה הגדולה בעולם, אמונות הקדומות לאסלאם חיות ובועטות.
לא מעט פעמים אנחנו מתווכחים אם יש חיים אחרי המוות, ההחלטיים יותר גם טוענים לעתים כי המתים חיים ביננו, אינדונזיה היא כנראה ההוכחה לאלו הטוענים לחיים אלו. ברב האיים באינדונזיה טקס ההלוויה הוא אירוע אבל המטובל בהמון שמחה, מין חג ממושך שיתחיל עם הפטירה ואולי לא יגמר לעולם.
האי המפורסם ביותר באינדונזיה הוא באלי, חלק מבני האי הם בני דת ייחודית הנקראת "הינדו דהרמה" שמיחסים חיים גם לצומח ולדומם. הם מאמנים כי נשמה נולדת אינספור פעמים בצורות שונות ומשונות. שריפת המת היא רק דרך לשחרר את נשמת המת לעולם הבא הקורה ומחכה לו.
בניגוד למקומות אחרים בעולם בו את הטקסים האותנטיים מעלימים מעייני התיירים, בטקס שרפת המת של באלי יש גם הודעות בלשכת התיירות ובמודעות רחוב. כל מי שרוצה יכול להגיע ואף מומלץ בטיול מאורגן לאינדונזיה. זהו הרי כבוד למת ש"יחגגו" את מותו כמה שיותר אנשים ועוד דרך עבור בני המשפחה לממן את הטקס שעולה לא מעט כסף.
כל משפחה מנסה לעשות מסע הלוויה מפואר ככול הניתן ולעתים אף נוצרים מראות הזויים לחלוטין, צלילי תזמורת מסורתית מלווים את הטקס ואם ניתן מצרפים גם רקדנים ססגוניים. פוחלץ של ציפור גן העדן המרשימה מונף ע"י חלק מהמלווים כסמל המקשר בין החיים והמוות.
צבעים ,ריחות, שמחה ועצב מתערבבים אחד בשני במהלך הטקס, לקראת סוף הטקס הצבעוני שורפים את תא הנפטר בשריפה גדולה המציתה את כל מגדל הטקס, האירוע הגרנדיוזי הזה לא יכול לעזוב את זיכרון התייר כל ימי חייו.
טקסי המוות הם רק חלק משלל הפולחן המסורתי באינדונזיה. הריקוד המסורתי לא פחות חזק ומרגש והוא נועד לתקשר עם האלים לעורר ולענג אותם. שם אולי גם נמצאים הנפטרים כעת. ריקוד טוב ומרגש יביא את האלים והם יתייחסו לרצונותינו ברצינות.
כחלק מהריקוד המסורתי בבאלי תתקלו בגברים מתחככים בגחלים לוהטות על גופם, ילדות נעות בטראנס וגברים מתייפחים בגבורה, אמנות המחול של באלי חדרה כנראה מהודו והסגנון הגס יותר מבוצע על ידי גברים. בריקוד יש ייצוג לשדים, לרוחות ולמפלצות ולעתים הוא אגרסיבי ומבהיל. לעומתו באי ג'אווה השכן הריקוד יותר קלאסי ועדין. הרבה יותר הרמוני ומדויק ומנסה לחדור ולקרוא לאלים בדרך אחרת, כמעט כל פולחן כזה וריקוד הוא צורה לתקשר עם משהו שאינו נראה לעין ובדרך כלל עם המתים והעולמות בהם הם כעת.
טקסים ופולחן ייחודי אם כך הם נחלת כל הקבוצות האתניות באינדונזיה וכך גם אצל בני שבט הטוראג'ה שהתפרסמו בעיקר בשל תפיסת המוות המרתקת שלהם, בני השבט חיים באי סולאוסי ומפוזרים בין איים שונים ומרוחקים מהאי המרכזי כך שכיום לחלק מבני השבט לוקח זמן להגיע להלוויה אליה הוזמנו... והנפטר מוחזק בבית עד שכול מי שמוזמן מגיע!.
טקסי המוות מחולקים לשבעה חלקים שונים לפי גיל הנפטר, הדרגה הנמוכה ביותר היא קבורה של עובר, והגבוהה ביותר היא של בין אצולה מהשכבה העליונה העובר את טקס "שבעת הלילות".
בטקס זה על שלביו הרבים המת עובר שלבים ודרך עד שהוא מגיע למצב בו ניתן לקבור אותו, כך שמרגע פטירתו עד מותו יכולים לעבור מספר חודשים או שנים במהלכם הוא נמצא בתוך חדר פנימי בבית. מאחר והטקס מסמל את הרגע שבו בן השבט חוזר להתאחד עם האלים מהם הוא בא ואליהם הוא חוזר, הטקס חייב להיות מוכן בהקפדה יתרה.
לאחר שמושג הכסף הדרוש לקיום טקס ההלוויה, אפשר מתחילים. בני המשפחה בונים כפר קטן לאורחים הרבים הצפויים להגיע והכפר כולו ישרף עם סיום ההלוויה. לכבוד הטקס מגלפים פסל עץ קטן המסמל את דמות המת והפסל מגולף ע"י אמן המוסמך לכך.
מרכזים עדרי באפלו מהכפר וכאלה שנתנו מתנה ע"י האורחים לשם קיום הטקס ובוחרים את הזכר הבכיר והמרשים מבניהם. רק לאחת שחיטת הבאפלו ניתן להכריז על הנפטר כמת, חלקי הבאפלו האיכותיים מועברים למת לשם סעודה אחרונה שלו, לאחר שלב זה מעבירים אותו בתכריכים חדשים ומקושטים לארון מתים הנראה כמו ביתו המסורתי של הנפטר אשור בנוי כדמויי סירה כמסורתם של בני השבט.
מאחר והטקס כעת יכול להמשך שבוע אוספים את כל המתנות ממשתתפי הטקס ואלו אמורות לסייע באופן כלכלי במחייה בשבוע הזה לכלל האורחים. בכל העת מוזמנים האורחים ללכת ל"צימר" שנבנה עבורם רק עבור הטקס, לאחר מכן הם מוזמנים לחזור ולבקר את המת.
בתום שבוע כל הקרניים של הבאפלו שנשחטו מוצגים לראווה בבית הנפטר ומעידים על גודל הטקס שהיה, האורחים עוזבים את הטקס, הכפר שנבנה עבורם נשרף ובני המשפחה אוספים את הגויה ומעבירים אותה לאחוזת הקבר המשפחתית המהווה עבורם את הבית השני. רק השלמת כל הטקסים, באופן דקדקני וקפדני תעביר את הנשמה לעולם הבא בחזרה אל האלים המחכים לו.
סיור באידונזיה יחשוף אתכם לשלל טקסי פולחן ייחודיים שנראים מטורפים לעתים. שומרי סף של הרי געש פעילים המאיימים על כפרים שלמים מפני התפרצות וזעמם. שווקים המוכרים תלבושות לטקסי הלוויה ובני שבט הקורוואי החיים על העצים במזרח אינדונזיה ומאמינים בגלגול נשמות שאחת מהן היא בכלל עטלף.
לטיול המאורגן באינדונזיה - לחץ כאן
כל הזכויות שמורות לפגסוס תיירות ונסיעות בע"מ @
ט.ל.ח.