בסוף ימי הביניים היתה פורטוגל ה-אימפריה הימית החזקה ביותר בעולם. היא הגיעה למעמד זה בין השאר בזכות הרפתקנים אמיצי לב ואוהבי ים ששינו את ההיסטוריה
ביוני 1494 נחתמה אמנת טורדסיאס, שחילקה את "העולם החדש" בין פורטוגל וספרד שבדרך (קסטיליה). האימפריות חילקו את השטחים שהתגלו על ידי שליחיהן מחוץ לאירופה וקבעו כי כל השטחים מערבית לאיי קייפ ורדה (הסמוכים למערב אפריקה), יהיו בשליטה ספרדית ואילו השטחים המזרחיים לקו זה יהיו בשליטה פורטוגזית. במבט לאחור - הסכם זה, עם תיקונים שהוכנסו בו מאוחר יותר, הוא שיא תקופת מגלי הארצות ושלב חשוב בהתפתחות דרום אמריקה כפי שאנו מכירים אותה כיום.
זהו סיפור חוצה יבשות, שמתחיל בחצי האי האיברי, יוצא לגלות את הודו, אך עובר בטעות באמריקה ומתחיל תקופה חדשה בדברי הימים של העולם. כדי לספר סיפור כזה צריך נקודת התחלה טובה ושלנו ממוקמת בטיול לפורטוגל.
לקראת סוף ימי הביניים, בסוף המאה ה–15 ותחילת ה–16, היתה האימפריה הפורטוגזית בשיאה. עלייתה של האימפריה נבעה מרצף תגליות של יורדי ים חסרי מעצורים בעלי יצר הרפתקני, חוש ניווט וכישורי שטח, אומץ לב ושאיפה לתהילת עולם.
אחד מיורדי הים הללו, ואולי המפורסם שבהם, היה ואסקו דה גמה, פורטוגזי ממוצא בריטי, ממשפחה מקורבת לבית המלוכה, שהיה אחראי על הגנתן של מספר תחנות מסחר פורטוגליות במערב אפריקה. בעקבות מות אביו, שהיה אמור להוביל משלחת לגילוי נתיב סחר ימי מפורטוגל לאסיה, נאלץ דה גמה להחליפו בניסיון לאתר נתיב שיקיף את יבשת אפריקה מדרום ויגיע עד הודו. דה גמה יצא לשלושה מסעות אדירים, והיה לאדם הראשון שהגיע להודו מאירופה דרך הים.
במסע הראשון (בו השתתף גם עוד מגלה הארצות ברתולומיאו דיאס, שגילה במסע קודם את כיף התקוה הטובה) הגיעה המשלחת לחופי מוזמביק, למומבסה ולאיים האזוריים. ב–1499 חזרו לפורטוגל, שם התקבלו בכבוד מלכים, ובזכות פתיחת נתיבי המסחר להודו, קיבל דה גמה את התואר רוזן.
המסע השני היה אכזרי מהראשון ובמהלכו העלה דה גמה באש ספינה מוסלמית ועליה 380 נוסעים, הוא כבש את העיר ההודית קליקוט וביסס את מעמדה של פורטוגל כאימפריה החזקה והאימתנית בעולם. המסע השלישי היה אמור להסתיים במינויו של דה גאמה למושל הודו הפורטוגזית אך במקום זה הסתיים במותו ממחלת המלריה ובכניסתו לדפי ההיסטוריה.
התפתחותה של פורטוגל כאימפריה ימית משמעותית נבעה הן מסיבות גיאוגראפיות והן כתוצאה מתהליכים עולמיים. מאחר ולפורטוגל רצועת חוף ארוכה במיוחד, חופים רבים ומיליוני תושבים שחיים קרוב לים, נולדו בה דורות על דורות של ימאים, שישבו מול האופק וחלמו חלומות על מקומות רחוקים. המאבקים מול ספרד, שלמעשה מפרידה בין פורטוגל למרכז אירופה ולאסיה היוו זרז נוסף ליצירת נתיב מסחר חלופי ועצמאי עם יתרון מקומי. פורטוגל שאפה להתבלט גם התחום המדע וזה היה עוד זרז לפיתוח ציים מודרניים. אבל מעל הכל עמד הרצון לפתח את הכלכלה המקומית ולקיים מסחר עם עולם חדש ומרתק. כל אלו יחד יצרו את המוטיבציה עליה נבנתה אחת האימפריות המרשימות בעולם בכלל ובתחום הימי בפרט.
מגלה ארצות פורטוגזי חשוב נוסף בן אותה תקופה, היה פדרו אלברש קברל, נווט פורטוגלי מחונן שאחז בכל מה שצריך על מנת להיות מגלה ארצות: הוא היה הרפתקן, אוהב ים, אמיץ לב וכמובן, הוא היה פורטוגזי. קברל נולד גם הוא למשפחה מיוחסת ואמידה ואף התחתן עם בת למשפחה דומה. בצעירותו הוא התעניין בעיקר בנצרות אך כשהתאהב בניווט מצא את ייעודו ושילב את יצר ההרפתקנות שלו עם אהבתו לישו והחל להפיץ את הנצרות באיזורים נידחים. הוא היה כל כך מוכשר בניווט שמנואל הראשון, מלך פורטוגל, ראה בו את הממשיך הטבעי של ואסקו דה גמה.
כשליח המלך, קברל הכין משלחת שתפקידה היה לצאת אל המרחבים, להפיץ את הנצרות וליצור קשרי מסחר מעבר לים. בחודש מרץ 1500 יצא קברל בראש משלחת לכיוון מערב. אחרי לא מעט סערות, ועצירות במספר איים שהתגלו זה מכבר, עגן קברל בסוף אפריל בפורטו סגורו שבברזיל. מיד עם הגעתו לנמל הבין כי הוא נמצא בשטח המזרחי של הסכם טורדסיאס, ושלח ספינה חזרה הביתה להודיע על הגילוי. קברל חשב בטעות כי האדמה שגילה היא אי, וכינה את המקום "האי של ורה קרוש". האירוע הזה נחשב עד היום כגילוי האירופאי את ברזיל בעת החדשה.
לטיול המאורגן בפורטוגל
כל הזכויות שמורות לפגסוס תייירות ונסיעות בע"מ
ט.ל.ח